כנס המחזורים הגדול בבית ספר צהלה - יוני 2018
מעט מאד חגגנו על הצלחת כנס המחזורים הגדול, שהתרחש לפני שלושה חודשים בסך הכול, בתחילת הקיץ הזה שעכשיו נלחם על חייו מול הסתיו. אבל הוא היה הצלחה ענקית.
בימים הראשונים שאחריו היו כולם בהלם, דני כתרי העלה את אלבום תמונות האירוע, וכולם התענגו שוב ושוב על המפגש המרגש עם בית הספר ועם חבריהם משכבר. למעלה מ 700 אישה ואיש שהו באותו ערב בבית הספר, כולם הגיעו איליו בחשש מה, ושבו ממנו בחיוך גדול, נחמה בלב, והבטחות לשמור על קשרים פרומים שנקשרו שוב. זו הייתה ההצלחה האמתית. – לכולם היה טוב יחד.
זר לא יבין זאת, אבל על משטח הכדורסל של בית הספר צהלה, מקום בו היו מתקיימים מדי בוקר מסדרים לכול ילדי השכונה מגיל 6 עד 14 הסתדר לערב אחד, חמישים שנה אחר כך, מערך שכלל רבים מאותם ילדים. אמנם לא בשורות ישרות כמו שהיה מעמיד אותם אז בניטה, אבל בשולחנות עגולים גדולים שסביבם ישבו בני שישים פלוס והתמוגגו על הטיסה הזו בזמן, חמישים שנה לאחור. זה הרגיש כמו קסם שמתגשם. לי במיוחד, כמי שארגן והפיק את האירוע, אבל גם לרבים מעמיתיי שנרתמו בהתנדבות לחלום איתי ביחד, ולעשות את מיטב כדי שהאירוע יעבור באפס תקלות.
אז אפס תקלות זה לא היה, מותר כבר להודות, היו פה ושם פדיחות בשוליים, ואפילו נושא סמי-פוליטיקלי-קורקט שגרם למיני מחלוקת – עניין ההמנון בתחילת הטקס, מה יש לומר – כשחוטבים עצים עפים שבבים, המופע היה ארוך מדי, מה יש פה לומר, מושקע, כן, אבל יותר מדי דיבורים ופחות מדי אקשן כמו שהייתה הופעתו של דני מסינג.
גם על הסרטים שהוקרנו במהלך האירוע אפשר להרים גבה בדיעבד, וגם על קטעי המלל המוכברים, היו לא מעט גליצ'ים, ורון כתרי סגר את האירוע בטעות לפני שמקהלת צהלה עלתה לשיר את שני השירים האחרונים שלה (התנצלנו, ושוב מתנצלים מול בועז והלהקה) אבל כול אלו לא פגמו בזרימה הכללית של הערב, והוא התגבר על התקלות כמו מעצמו.
