"לבית בצהלה כנראה יש משמעות רבה מעבר ללבנים ממנו נבנה. לעיתים אני חולם על החזרה הביתה, למקום ולאנשים הנמצאים רק בזיכרון.
הפרויקט הזה מאפשר לי לעשות זאת, ויאפשר לנכדי להבין מאיין באתי, כשיגיעו לגיל בו יביעו עניין בעבר. אני כבר כנראה לא אהיה כאן כדי לשתף זאת עמם, אך אני מאמין כי האתר שנותר אמנם יאפשר להם לחוות חלק ממה שרציתי לומר להם".

פרי קרין 2019. קנברה, אוסטרליה. 

פרי קרין מספר על משפחתו:

דרי הבית:
​
אבי, יליד וורשה פולין.
נולד ב-4 לאוגוסט 1909. הוא עלה לארץ בשנת 1925 בהיותו בן 16. ונפטר בביתו בצהלה ב- 28 לפברואר 1989. בן 79 שנים במותו. 

אמי, ילידת קאליש פולין.
נולדה ב- 23 למאי בשנת 1911, בחג השבועות. עלתה לארץ בשנת 1930 בגיל עשרים, נפטרה בתאריך 10 ליולי 1993. בת 83 במותה.

אני, בן יחיד, פרי -  קיצור של פרץ אריה  - קרין יליד תל-אביב. נולדתי  ב- 3 לנובמבר 1951. משנת 1995 חיי בקנברה שבאוסטרליה.

יהודה קרסוצקי השתכן בצהלה מתוקף היותו איש משרד הביטחון. הוא נולד בוורשה פולין בשנת 1909, עלה לארץ בגיל 16 בשנת 1925, היה ממקימי העיר בני ברק, ומראשי ארגון ההגנה שם. עם קום המדינה היה מראשוני משרד הביטחון, ועזר בארגון והקמת מחלקת הכספים והמשק. לימים הפכה מחלקה זאת לשני אגפים מרכזיים במשרד.

בשנת 1955 שונה שם המשפחה לשם עברי, קרין, זאת בעקבות דרישה של דוד בן גוריון, אז שר הביטחון, כי בכירי המשרד יישאו שמות עבריים.

בשנת 1956 עסק ישירות בקליטת נשק טנקים ומטוסים מצרפת. זכורים לי הלילות בהם נסעו ביחד מספר תושבי צהלה ללוות את פריקת הטנקים בנמל חיפה. לא הייתי יודע כל זאת, אלמלי היו הם מעורבים בתאונת דרכים בחשיכה במה שהיום הוא ״צומת כיתן״. אינני יודע בוודאות מי היו הנוסעים האחרים ברכב, אולם שמו של צבי צור צף ועולה בזיכרוני המעומעם.

בתחילת שנות ה- 60 יצאנו לשליחות בת שנתיים לניגריה, כרבים מתושבי השכונה שיצאו לאפריקה במסגרת הסיוע ליבשת המתעוררת. 

פרי על תמונה זו של אביו – "אבי היה אוהב את התמונה הזו, לוא יכולתי לשאול ברשותו. בתור חלק מחלוצי ישראל באפריקה המתעוררת של שנות השישים ואח"כ בשליחות נוספת בקניה, המדים המסורתיים של מתאימים לדעתי"

בחוזרו לארץ נקלט יהודה קרין בתעשייה האווירית, והוטל עליו  לארגן את הפרדת חטיבת האלקטרוניקה הנבנית ממה שידוע היה אז ״כבדק מטוסים״.  זכור לי היום בו חזר אבי הביתה וסיפר כי היום נתן שם למפעל החדש ההולך ונבנה באשדוד, ״אלתא״. - משמע אלקטרוניקה תעשייה אווירית. 

בעבור המפעל החדש לאשדוד בשנת 1965, ובהעדר נתיבי איילון, כביש גהה וכיוצא בזאת, יצאנו בפעם השנייה לשליחות, הפעם לניירובי קניה שם שהתה המשפחה כשנתיים וחצי. בהמשך דרכו היה יהודה סמנכ״ל של "חרושת חומרי נפץ", מפעל בתאגיד ״כור״, עד עת פרישתו לגמלאות.

יהודה היה איש אשכולות, איש ספר, שלט בשבע שפות, והיה תאב ללמוד, לתור, ולהכיר מקומות ותרבויות רחוקות. זכורה לי סקירה שנתן במועדון החברים בצהלה (בארגון ברכה לביא) על מסעו לפולין ולמחנות ההשמדה שם. היה זה בתקופת ״מסך הברזל״ וישראלים כלל לא נחשפו למחנות ולזוועות. ברשותי הקלטה של אותה סקירה, והשקט הנלווה לתיאורים מורה על עוצמת ההשפעה של המעמד על קהל המאזינים.

יהודה קרין נפטר בביתו בצהלה, בתאריך 28 לפברואר שנת 1989.

תנצב״ה.

רות רודה קווה נולדה בעיר קאליש שבפולין. מגיל צעיר מאד נחשפה שם מחד לאנטישמיות  ומאידך לתנועת השומר הצעיר שהיוותה מקור לתקווה,  לשינוי,  וברית להגנה הדדית עת חיו כמיעוט יהודי בקרב הפולנים.

רודה הושפעה מאד ממאיר יערי ויעקב חזן , לימים מראשי ההתיישבות הקיבוצית ומראשי מפלגת מפ״מ. היא הייתה ראש גדוד בשומר הצעיר בקאליש, עד עלייתה לארץ בשנת 1930 והיא בת עשרים בלבד. הקבוצה עמה עלתה לארץ הקימה את הקיבוצים עין שמר , מסילות , עין חרוד ומענית.

רות רודה קווה נולדה בעיר קאליש שבפולין. מגיל צעיר מאד נחשפה שם מחד לאנטישמיות  ומאידך לתנועת השומר הצעיר שהיוותה מקור לתקווה, לשינוי,  וברית להגנה הדדית עת חיו כמיעוט יהודי בקרב הפולנים.

רודה הושפעה מאד ממאיר יערי ויעקב חזן, לימים מראשי ההתיישבות הקיבוצית ומראשי מפלגת מפ״מ. היא הייתה ראש גדוד בשומר הצעיר בקאליש, עד עלייתה לארץ בשנת 1930 והיא בת עשרים בלבד. הקבוצה עמה עלתה לארץ הקימה את הקיבוצים עין שמר, מסילות, עין חרוד ומענית.

רודה הייתה בקרב המקימים שהצטרפו לקיבוץ עין שמר. נישאה לאבי יהודה בשנת 1938 ועברה עימו להתגורר בבני ברק. אז בני ברק עדיין הייתה מושבה של פועלים, לא עיר עם צביון דתי מובהק.

בתקופת טרם קום המדינה, הייתה רודה מראשוני פועלי הייצור של תע״ש שעסקו במחתרת בייצור רמוני יד להגנת היישוב היהודי בארץ. הנשק סופק לארגון ההגנה ויוצר מתחת לאפו של המנדט הבריטי. הסליק בו התבצע תהליך הייצור היה בגבעתיים, ולמיטב זכרוני נקרא ״מכון איילון״. לימים הכירה התעשייה הצבאית בעובדי המכון כראשית הדרך של תע״ש. לרודה תעודת הוקרה המכירה בה כאחת מששת העובדים הראשונים בתע״ש.

רודה היא בוגרת הקורס הראשון של עובדים סוציאליים שהתקיים לאחר קום המדינה, ועסקה כעובדת סוציאלית יחידה בשרות בתי הסוהר בסיוע לאסירים, למשפחות ובשיקום בשני בתי הכלא המרכזיים של אז , כלא רמלה וכלא תל מונד.

בצהלה בשנות החמישים עסקה ביחד עם רחל לאור בארגון והקמת ״גן ארגון אימהות עובדות״ ברחוב אהוד, ובסיוע בהתנדבות לעולים במעברת יד המעביר. ההתנדבות לסיוע לעולים  חדשים שהגיעו לארץ נמשכה אל תוך קליטת העלייה מרוסיה שהגיעה לשכונה שנבנתה בסמוך לצהלה  נווה שרת. 

כאשר שהתה המשפחה בעיר איבדאן שבמערב ניגריה, הקימה רודה ביחד עם פעילים מהכנסייה הבפטיסטית בית יתומים לתינוקות שהתייתמו מאם בלידה והושארו בבית החולים. בחברה פטריאכלית הנהוגה בניגריה, בהעדר אם לא היה ביכולת האב לגדל לבדו את הילד, ולכן הושאר הילד בבית החולים. רודה יזמה פעילות המבטיחה את גידול הילד עד הגיעו לעצמאות יחסית בגיל ארבע, בתנאי והאב ישמור על קשר עם היילוד. למיטב ידיעתי בית יתומים זה שהוקם בתחילת שנות השישים עדיין פעיל.

רודה התעקשה להישאר בביתה שבצהלה עד סוף ימיה.
נפטרה בתאריך 10 ליולי שנת 1983

תנצב״ה