אך הסיפור של הגברת תמר לא יוכל להיות שלם מבלי להוסיף איליו דמות נשית נוספת שמוכרת בעולם כולו, ושהיה לה חלק מרכזי לא רק בהצלת חייה של תמר ואמה, אלא גם בהנחלת מורשת ייחודית שנותרה בהן כדרך חיים. שמה של האישה הוא
ברטה פפנהיים, והיא מוכרת יותר בכינוייה –
אנה או, אחת המטופלות הראשיות של יוז'ף ברוייר, (שותפו של זיגמונד פרוייד), ואישה עם אישיות ענקית שפעלה רוב חייה כתורמת ומנהיגה יהודייה וחרדית, שחרטה על דגלה מאבק בלתי מתפשר בדיכוי נשים, במסגרתו גם יזמה קמפיין עולמי ראשון נגד תופעת הזנות. ("העבדות הלבנה" כפי שכינתה אותה) עושרה של משפחתה איפשר לה להגשים לפחות חלק ממטרותיה, ואחת מהן, זו שנוגעת ישירות לסיפור שלנו הוא
בית הילדים שהקימה בנויאייזנברג לא רחוק מפרנקפורט בגרמניה, מקום בו גדלה הגברת תמר גריזים משך 12 השנים הראשונות של חייה
.
כאן מגיע קטע שעלי להעביר בעדינות, שלא לומר ברגישות, והוא נוגע לסיבות שהביאו את הגברת תמר, אז תינוקת בת יומה, להגיע אל המוסד לילדים יהודיים בנויאייזנברג, גרמניה, שאז הוגדר כ"מוסד לנערות שסטו מדרך הישר" ושימש כבית לנשים וילדים שנולדו מחוץ למסגרת המסורתית של משפחה. היום אנחנו מכנים אותן בפשטות "אמהות חד הוריות" אז אז, בשנת 1922 העניין הזה של הריון מחוץ לנישואים, כפי שהיה הריונה של אם תמר, היה בחינת אסון משפחתי שגרר נידוי ובושה, ואילץ את האם ההריונית להמלט ממולדתה אל המקום היחיד שקיבל אותה כמות שהיא – בית הילדים של הגברת פפניהיים בנויאייזנברג שהפך להיות ביתן של השתיים משך 12 השנים הראשונות לחייה של תמר
.
למרות הקדרות המתבקשת ממקום שכזה, זוכרת גברת תמר את נויאייזנברג כמקום מחבק ואוהב, ואת ילדותה כילדות מאושרת כפי שיוכלו להעיד גם צילומים שנותרו מאותה תקופה, בה היא נראית כילדה מתוקה במיוחד שהשתתפה מטעם המוסד ב"תחרות הילד היהודי היפה" (כן, הייתה תחרות כזו, והיא התנהלה ביידיש!) או כאחת מחבורת בנות המחייכת אל המצלמה. אמה של גברת תמר שהייתה גננת בהכשרתה, הפכה לאחת מצוות המטפלות במוסד, ורק ב 1935 כשהאידליה והאשליה שחייהן כיהודיות יוכלו להמשך על מי מנוחות כפי שהתנהלו עד כה, החליטה האם לברוח מגרמניה ולעלות לישראל. הפטרונית שלהם, ברטה פפנהיימם, (שהייתה בעיקרון אנטי ציונית) היא שדאגה להשיג עבורן את אותם סרטיפיקטים נדרשים, ושילמה עליהם סכום לא מבוטל מכספה הפרטי
.
הגברת תמר מגיעה לארץ ישראל, הביתה, 1935 שנה אחר כך מתה מטיבתה בפרנקפורט ממחלת הסרטן, אך המורשת שהנחילה לתלמידתה הקטנה נותרה בה והפכה לדרך חיים. האם ובתה השתקעו בירושלים, ברחביה, חולקות דירה עם עוד משפחה, כפי שנהגו בימים ההם אנשים חסרי אמצעים, אך הגברת תמר, שכבר אז התבלטה כתלמידה אינטלגנטית ומרכז חברתי השתלבה בגמנסיה העברית ברחביה, וממנה המשיכה לסמינר לגננות, (מקצוע בו לא השתמשה, על פי עדותה אפילו יום בחייה).
במקום לשמש כגננת בחרה הגברת תמר הצעירה (22) במקצוע שונה תכלית, היא מתגייסת לחיל הנשים הבריטי, ובוחרת בתפקיד הנחשק של נהגת. (כשהתלבטה סמדר בתה, עשרות שנים אחר כך, במה לבחור כמקצוע הציעה לה האם לעבוד בנהיגת משאיות, מקצוע מעולה) אחר סיום הקורס נשלחה הנהגת הצעירה לחזית המלחמה, במצריים, והפכה נהגת בצבא הבריטי (אולי תחת פיקודו של שטיינר מרחוב המצביאים?) עד סוף המלחמה טיפסה בסולם הדרגות לדרגת סמלת, איתה שבה לארץ ישראל ולפעילותה הפמיניסטית, והשתלבה בהנהגת
"מועצת הפועלות", זו שתהפוך בהמשך לנעמ"ת
.
כשהוקם צה"ל נקראה הגברת תמר שוב אל הדגל, ומסמלת בצבא האנגלי הפכה קצינת ח"ן של אחד מבסיסי חיל האוויר. ממנו ממשיכה הקריירה הצבאית שלה ונסקה עד שהתמנתה לקצינת ח"ן ראשית של פיקוד הנח"ל. באחד מביקוריה במטכ"ל אכ"א הצעיר, שהיה ממוקם באותם ימים בשלישות רמת גן פגשה באיש שאיתו חלקה את חייה מאז –
תנחום גריזים, בוגר הגימנסיה הרצליה וחברו הקרוב של יובל נאמן, אנשי מדע בהתהוות. לא נרחיב כאן את היריעה על פועלו של האיש, שכן הפוסט הזה כבר ארוך כאורך הגלות גם כך, והוא שווה פוסט בפני עצמו, אך רק על קצה מזלג נציין שהאיש שימש בהמשך כראש הוועדה לאנרגיה אטומית, והיה בין יוזמיו ומפיקיו של הכור הגרעיני בנחל שורק. השניים התחתנו כשהם במדי צה"ל, מעוטרים בדרגות רב סרן, שבאותם ימים היו דרגות קצונה גבוהות ממש. עניין זה גם הפך אותם לזכאים להשתתפות בהגרלת בתי השכונה בשנת 1951, דבר שזיכה אותם בבית המשפחה, ברחוב ברק 20, הנה חזרנו לשכונה
.
תקצר היריעה מלתאר את היקף פעילותה המבורכת של הגברת תמר מהיום שהשתחררה מצה"ל והשתלבה בחזרה בנעמ"ת, בה המשיכה לעבוד עד פרישתה לגמלאות, ובהמשך לפרישה כמתנדבת פעילה עד שנתה ה 90. בשנת 2001 זכתה בתואר "
יקירת נעמ"ת" ובמגילה שצורפה לזכייה צוינו רק כמה מהמפעלות שלה במסגרת המוסד - מאירוח קבוצות שהגיעו לארץ, דרך ריכוז נושא התרומות המגיעות לנעמ"ת מחו"ל ולווי היישום שלהם בשטח, כולל הנצחת שמות התורמים בבתי החברה ובמעונות נעמ"ת ברחבי הארץ, היא הייתה חברה בועדת המילגות, ובועדת המשלחות לחו"ל, סייעה רבות בניהול עזבונה של בבה אידלסון ז"ל, ולקחה על עצמה תרגום חומרים של נעמ"ת לשפות שונות בזכות שליטתה באנגלית צרפתית גרמנית ועברית. פעילותה הציבורית התנדבותית של הגברת תמר לא הסתכמה בנעמ"ת ומשך השנים שימשה בתפקידים שונים גם בועד צהלה, ארגון גמלאי משרד הבטחון וסניף המפלגה (מפא"י כמובן) בשכונה
.
על הקמת שכונת צהלה – כתבה תמר גריזים. מסמך נדיר! >>
"נשים במלחמה" – על תמר גריזים >>
