המשפט "הטובים לטייס והטובות לטייסים" נתבע איכשהו בזיכרון הקולקטיבי של כולנו בשנות השישים של המאה הקודמת, בהם הפך חיל האוויר לחיל האליטסטי בצבא כולו. משאת נפשו כול נער מתבגר באותם ימים הייתה להפוך לטייס קרב, ולהבטיח לעצמו בכך את העניין הזה של בחורות, כי כולן אהבו טייסים. והן עודן. אך לטייסים, וזה ידוע, יש יחס מעודן לנשים, שלא לומר קפדני. ורק הטובות והיפות והנחשבות והמקובלות בחברה יכולות היו לבוא בחשבון. המשפט הזה שהתקבע בסלנג הצה"לי הובא כאבחנה בדיעבד, כי מיומו הראשון של חיל האוויר ושל הטובים לטייס היו שם גם הטובות לעזר כנגדם. דוגמא אחת מיני רבות יכולה להיות סיפורם של שניים שהיו ונותרו יפים עד אחריתם – יהואש וראיסה צידון מרחוב הפרסה 45, זוג חתיכי ואלגנטי, ופופולארי ביותר בשכונה הצעירה של קציני המטה של צה"ל.
עכשיו בוא שאל את עצמך מה אתה יודע על האיש הזה יהואש צידון, בטח ששמעת עליו, אתה אפילו יודע שהתגורר בשכונה, ושהיה משהו בחיל אויר, וחבר כנסת של מפלגת צומת, אבל מה הוא באמת עשה? ולמה לא הפך גיבור לאומי מועטר ויקיר האומה כפי שבחלט ראוי לו? אחת הסיבות היא שהרבה מהמבצעים הלא יאומנו שנקשרים באיש הזה היו סודיים משך עשרות שנים, חלקם גנוזים עד היום, וזו הסיבה שרק יודעי ח"ן מכירים ומוקירים את האיש שפיתח, למשל, את תורת טיסת ה"אל ראות" בחיל האויר, (מה שנקרא גם טיסת מכשירים) הקים את "טייסת העטלף", ואפילו תבע את כינוייה "ביום בליל ובערפל" המבוסס על שורה מתוך אחד משירי הפלמ"ח, זכר לימיו בתקופת ההעפלה.
יהואש צידון היה טייס קרב בימים שעוד היו קרבות אויר על בסיס יומיומי, אך החלק שלו בהקמת המדינה התחיל הרבה לפני כן, בגיל 14 הגיע לישראל במשלוח מיוחד שהציל ילדים מזרועות הנאצים שנייה לפני שפרצה המלחמה. עד שבוע לפני היציאה לא ידע יוליוס הצעיר שהוא יהודי בכלל, ואפילו שימש כמפקד מחלקת ילדים בתנועת הנוער המקומית. הוא הגיע לחיפה, למוסד שנקרא "אהבה", (שהועתק גם הוא ממולדתו גרמניה על מוריו ותלמידיו שניה לפני שהיה מאוחר מדי) והיוליוס הפך יהואש, בעיקר בזכות שתי האותיות הראשונות יו שהיו שוות גם ביוליוס.
כבר בגיל צעיר סומן יהואש ככוכב. זו לא הייתה רק קומתו ומבנהו האתלטי, הצעיר הפליא גם בלימודי המתמטיקה שלו, ולכד את עיני ה"סקוטרים" של הפלמ"ח. במקרה שלו פרופ' פרנץ' אולנדורף מהטכניון, שדאג לשלוח אותו ללימודים בבית הספר הימי של הטכניון במגמת קשר (רדיו). עד שנת 1945 בה סיים את חוק לימודיו הועבר יהואש הצעיר קורסים שונים שכולם נועדו כהכנה לקראת שיגורו לאירופה במסגרת "המוסד לעלייה ב" הוא היה ברשימת הצונחים בצ'כיה, יחד עם חנה סנש וחביבה רייך אנצ'ו סירני ועוד, אך ברגע האחרון נמנעה יציאתו. כך או כך, שבוע לאחר תום המלחמה. "הגדעוני" הצעיר היה כבר באירופה, מציב תחנות קשר לישראל, מקים את רשת "הגדעונים" ומנצח על ההכנות להעברת המון הפליטים היהודים שהצטופפו במחנות עקורים באוניות מכול סוג, ומכול מקום שיתאפשר.
שתי אניות מעפילים הנהיג יהואש הצעיר כגדעוני. 5.500 פליטים הגיעו לישראל בזכותו הישירה. ספינת המעפילים "תל חי" הביאה איתה 735 פליטים, ו "כנסת ישראל" 3.850 פליטים, אליהם צורפו עוד 600 פליטים מאונית המעפילים "אבא ברדיצ'ב" שטבעה. ארבעת אלפים חמש מאות בני אדם בקליפת אגוז רקובה, למעלה משלושה שבועות בדרך, עד שנלכדו על ידי הבריטים ולאחר קרב אמיץ נכנעו והובלו לחיפה, וממנה אל מחנות הגירוש בקפריסין, יהואש הגדעוני, פצוע בראשו, לבוש רק חולצה דקה בצינת החורף, ניצב על הרציף יחד עם כול השאר, ומצא את עצמו בקפריסין, כגדעוני האחראי, הראיס של המחנות.
וזה המקום בו נכנסת לסיפור גם ראיסה. השנה היא שנת 1946 יהואש מקים במחנה תחנת קשר לישראל, מפקד על צוותי הברחה, מנהיג את המחנות בעזרת "שורות המגינים", הכי קרוב לצ'ה גווארה פלמ"חניקי שיכול להיות, מנהיג שלא פוחד מכלום, הדוגמא החיה ליהודי החדש עבור המון הפליטים היהודיים שטראומת השואה שבה ועולה בהם אל מול גדרות המחנות. ראיסה מגיעה למחנות כאחות מוסמכת שנשלחה מבית החולים הדסה בירושלים בחסות האנגלים כדי לסייע בטיפול בחולים ובנשים הרות, לא היו חסרות צרות. בכיסים נסתרים בחצאיתה היא נושאת מכתבים מהפיקוד בארץ למפקד המחנות, ועם הגעתה היא מבקשת לפגוש בו. האם כבר ידעה איכשהו בלבה שזה האיש שנועד לה מקדם? האיש עמו תחיה מעתה לאורך שבעים השנים הבאות?
יהואש הגדעוני קיבל את המכתבים מהפיקוד, והתעניין אצל האחות החדשה אם תוכל לארגן עבורו ועבור שניים מאנשיו ערכות עזרה ראשונה אטומות למים, עניין שהיה לא פשוט בימים שלפני הפלסטיק. האחות הצעירה לא התביישה לשאול לאיזה צורך, והוא לא הסתיר ממנה את הסיבה – פיצוץ אוניית הגירוש ה"אושן ויגן" בפעולת קומנדו והצמדת מוקשים לגחונה. היה בתכנית הזו חור ברור, והאחות הארצישראלית הצעירה הצביעה עליו בלי קושי – כדי להגיע אל הספינה היה צורך בסירה, ולא היה סיכוי שמישהו מהמקומים ישכיר אחת כזו לשלושה זרים ממחנות העקורים שמופיעים פתאום מן הלילה. ברגעים כאלו מתכוננים חיים של בני אדם, כי ראיסה הביאה פתרון שסגר את החור הזה.
הוא כלל אמנם את הסיכון שבשיתופה בפעולה, אך פעל על פי התכנית. ראיסה ובחור נוסף הופיעו על המזח כזוג היוצא לטיול רומנטי, ולא התקשו לשכור סירה אליה צרפו בהמשך את שני חבריהם, אחד מהם היה יהואש. הפעולה קצת הסתבכה אחרי שנתגלו, ואת הנסיגה ביצעו תחת אש. הם הגיעו לחוף בעור שיניהם, ונאלצו להסתתר אצל חבר ישראלי שרכש פרדסים בקרבת החוף, ראיסה נפצעה ברגליה במהלך הבריחה, בגלל החצאית שלבשה, הנה כי כן, פגישה ראשונה לתפארת.
האושן ויגן התפוצצה, יהואש וראיסה הבטיחו להפגש בארץ, וכשהגיע הקייץ שבו שניהם מקפריסין לישראל, לטקס נישואין ואל קלחת האירועים הכבירים שהתרחשו ב 1947 יהואש חסר הפחד מפקד על שיירות בדרך בורמה, מקים ומתפעל בירושלים הנצורה את תחנת "אבינועם" שהייתה הקשר היחיד לשפלה, אך עדיין ממתין לרגע שלו – קורס הטייס הראשון שנערך כולו בישראל (קורס 2) ב 1948 בו הפך לטייס. חמש שנים אחר כך הוא מסיים קורס טייס במגמת קרב, ומוצב בטייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר, הקרם דה לה קרם של החייל.
ראיסה ויהואש צידון
יהואש צידון בשורה העליונה, עם חניכי קורס טיס מס' 2, 1949
אז כמה טוב היה יהואש צידון כטייס? אם לא מספיקות העובדות היבשות שמונה לטייס הניסוי הראשון של חיל האוויר, והיה מהראשונים שעברו הסבה למטוסי סילון - המטאורים, ואחד הראשונים שהשתתף בפועל בקרבות אויר עם מטוסי קרב מצריים, יש באינוונטר של האיש הזה סיפור אחד שעולה על כולם, ושיכול להעיד על טיבו כטייס מהסוג המיוחד, מאלו שיכולים לטוס "בתוך דיו" ככגדרתו ועדין לא לאבד את דרכם.
זה מתוך הויקיפדיה, לא נגענו: "ערב מבצע סיני, בליל 28 - 29 באוקטובר 1956, השתתף צידון ב"מבצע תרנגול". מטוס "מטאור" אל-ראות NF-13 שהטיס צידון (עם נווט הקרב הראשון בחיל האוויר אלישיב ברוש, "שיבי") יירט והפיל בים התיכון, במרחק רב מחופי הארץ, מטוס איליושין Il-14 מצרי ובו 16 קצינים מצריים בכירים שסיימו ביקור בסוריה (בדיעבד התברר כי הרמטכ"ל המצרי, עבד אל-חכים עאמר, שהיה אמור להיות במטוס והיה היעד העיקרי של מבצע זה, לא עלה על המטוס)
הסיפור שמאחורי העובדות היבשות מסביר את גדולתו של צידון כטייס, כשנקרא במיוחד מהשתלמות בה היה באנגליה כדי לבצע, כמטוס יחיד, את משימת היירוט. המשימה עלתה בהצלחה, המטכ"ל המצרי נמחק שנייה לפני שהתחיל מבצע קדש, המצרים לא ידעו מה פגע בהם בתוך הערפל. 39 שנים הם גיששו בערפל, עד שהותר לפרסום שה"תרנגול" עקץ אותם. אחד המבצעים המבריקים ביותר נותר כול השנים נחלת יודעי ח"ן בלבד, אפילו משפחתו הקרובה לא ידעה על כך שנים אחר כך.
רשימת התפקידים שמילא יהואש צידון בחיל האויר תדמה לרשימת מכולת של תפקידי על, רובם סודיים במהותם. הוא נרתם לכול משימה ועמד בה באותה גבורה שאיפיינה אותו מתמיד. ב 1966 הוא משתחרר, בדרגת אלוף משנה, ואפשר לכתוב סיפור שלם על הסיבות שהביאו לכך, אך אין בכך טעם, מה זה כבר יעלה או יוריד? הוא ממשיך לשרת במילואים פעילים, וליטול חלק בשתי המלחמות הבאות – מלחמת ששת הימים בה עוד טס על ווטור, ובמלחמת יום הכיפורים בה שימש כקצין תאום אוויר לעוצבתו של אריק שרון. אחרי 41 שנות שירות משתחרר הטייס הותיק סופית, השוק האזרחי קולט את הטאלנט של חיל האוויר בזרועות פתוחות. סוף פרק א'
בפורמט הזה של תיעוד, משמתרחש כולו כרובו ברשת, יש כמות מילים מסוימת שניתנת לקריאה על המחשב או הסמארטפון מבלי לאבד עניין אפילו אם הסיפור מאד מעניין, כמו מה ארע לזוג צידון בהמשך חייהם, ואיך נולדו הילדים, ואיך הם הצליחו כל כך יפה, ואיך מתברר שוב שתפוחים לא נופלים הרחק מהעץ שלהם, המון סיפורים מנסים לדחוף עצמם אל הסיפור המרכזי, הם אינם מסתירים אותו, אלא שעוד מוסיפים לו מאורם, אך הריכוז של הקורא הולך ואוזל, והסיפור המרכזי כאן הוא סיפורם של הראיס יהואש וראיסה שאותה פגש לראשונה תחת אש במחנות הגירוש, סיפור של אהבה שנמשך לאורך שבעים שנים תמימות (אם מחשיבים גם את השנה בקפריסין) ולא התעמם עם השנים, אלא רק הוסיף ונתעצם. לפני כשנה נפרדו לראשונה כשהלך יהואש אל השמיים שכה אהב, אך אהבתו הגדולה לראיסה ולכול בני משפחתם עדיין רשומים בשחקים בקווים צבעוניים.
