כשאוכלסה צהלה לראשונה ב 1952 היו רוב תושביה זוגות צעירים שזה היה ביתם הראשון. מיעוטם היה כבר מטופל בילדים גדולים, ולרובם היו תכניות די ברורות להתרחבות המשפחה, מה שאמר אז שני ילדים, גג שלושה. מעט מאד הגדילו לארבעה, ופרט לחמשת האחים לבית אילן לא הכילו משפחות צהלה מעבר לממוצע המנומס באותם ימים. 

משך השנים 1952 - 1975 נולדו וגדלו בצהלה כ 1.500 ילדים, שהצטרפו אל 1.000 הוריהם כדי להשלים קהילה של כ 2.500 איש, שהתגוררה וחיה בשכונה של אז. כמחצית מהאבות בשכונה שירתו כקצינים בצה"ל, עשרים אחוז נוספים היו אנשי ה"קהילה השקטה", וכשלושים אחוז (באותם ימים) היו "קונים שניים" אזרחים שרכשו את הבית בשכונה מקצין הצבא שזכה בו. 

החומות בין הבתים היו נמוכות באותם ימים, והבית נבנה עם הפנים אל הרחוב, מזמין ופתוח. אנשים היו משאירים את הדלתות לא נעולות, וקולות החיים בבית אחד נטמעו בקולות הבית השכן, החיים היו פתוחים יותר, פשוטים יותר, כול משפחה הכירה את כול האחרות, והשכונה נדמתה אז לקיבוץ גדול רק בלי חדר אוכל ומקלחות משותפות. 

החלק הזה בפאזל צהלה של פעם הוא החלק האישי של המשפחה. החלק הרגשי. בתוכו מונצחים חייה של המשפחה כולה – אבא, אימא, ילדים, מסמכים, סיפורים, ספרי זיכרונות.  זהו הארכיון האישי של כול אחת ממשפחות צהלה של פעם, גלעד פרטי של העבר המשפחתי, המורשת, למען דור העתיד. 
הוא מכיל את כול שמות המשפחה של אנשי צהלה של פעם, וניתן לאתרם גם לפי כתובתם במפת השכונה.